תנ"ך על הפרק - דברים לג - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

דברים לג

186 / 929
היום

הפרק

ברכת משה לבני ישראל טרם מותו

וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ׃וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינ֕וֹאשדתאֵ֥שׁדָּ֖תלָֽמוֹ׃אַ֚ף חֹבֵ֣ב עַמִּ֔ים כָּל־קְדֹשָׁ֖יו בְּיָדֶ֑ךָ וְהֵם֙ תֻּכּ֣וּ לְרַגְלֶ֔ךָ יִשָּׂ֖א מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ׃תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃יְחִ֥י רְאוּבֵ֖ן וְאַל־יָמֹ֑ת וִיהִ֥י מְתָ֖יו מִסְפָּֽר׃וְזֹ֣את לִֽיהוּדָה֮ וַיֹּאמַר֒ שְׁמַ֤ע יְהוָה֙ ק֣וֹל יְהוּדָ֔ה וְאֶל־עַמּ֖וֹ תְּבִיאֶ֑נּוּ יָדָיו֙ רָ֣ב ל֔וֹ וְעֵ֥זֶר מִצָּרָ֖יו תִּהְיֶֽה׃וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתוֹ֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָֽה׃הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנובָּנָ֖יולֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ׃יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃בָּרֵ֤ךְ יְהוָה֙ חֵיל֔וֹ וּפֹ֥עַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה מְחַ֨ץ מָתְנַ֧יִם קָמָ֛יו וּמְשַׂנְאָ֖יו מִן־יְקוּמֽוּן׃לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְהֹוָ֔ה יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כָּל־הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵיפָ֖יו שָׁכֵֽן׃וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת׃וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים׃וּמֵרֹ֖אשׁ הַרְרֵי־קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם׃וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃בְּכ֨וֹר שׁוֹר֜וֹ הָדָ֣ר ל֗וֹ וְקַרְנֵ֤י רְאֵם֙ קַרְנָ֔יו בָּהֶ֗ם עַמִּ֛ים יְנַגַּ֥ח יַחְדָּ֖ו אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְהֵם֙ רִבְב֣וֹת אֶפְרַ֔יִם וְהֵ֖ם אַלְפֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃וְלִזְבוּלֻ֣ן אָמַ֔ר שְׂמַ֥ח זְבוּלֻ֖ן בְּצֵאתֶ֑ךָ וְיִשָּׂשכָ֖ר בְּאֹהָלֶֽיךָ׃עַמִּים֙ הַר־יִקְרָ֔אוּ שָׁ֖ם יִזְבְּח֣וּ זִבְחֵי־צֶ֑דֶק כִּ֣י שֶׁ֤פַע יַמִּים֙ יִינָ֔קוּ וּשְׂפוּנֵ֖י טְמ֥וּנֵי חֽוֹל׃וּלְגָ֣ד אָמַ֔ר בָּר֖וּךְ מַרְחִ֣יב גָּ֑ד כְּלָבִ֣יא שָׁכֵ֔ן וְטָרַ֥ף זְר֖וֹעַ אַף־קָדְקֹֽד׃וַיַּ֤רְא רֵאשִׁית֙ ל֔וֹ כִּי־שָׁ֛ם חֶלְקַ֥ת מְחֹקֵ֖ק סָפ֑וּן וַיֵּתֵא֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם צִדְקַ֤ת יְהוָה֙ עָשָׂ֔ה וּמִשְׁפָּטָ֖יו עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן׃וּלְנַפְתָּלִ֣י אָמַ֔ר נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת יְהוָ֑ה יָ֥ם וְדָר֖וֹם יְרָֽשָׁה׃וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ׃בַּרְזֶ֥ל וּנְחֹ֖שֶׁת מִנְעָלֶ֑יךָ וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ׃אֵ֥ין כָּאֵ֖ל יְשֻׁר֑וּן רֹכֵ֤ב שָׁמַ֙יִם֙ בְעֶזְרֶ֔ךָ וּבְגַאֲוָת֖וֹ שְׁחָקִֽים׃מְעֹנָה֙ אֱלֹ֣הֵי קֶ֔דֶם וּמִתַּ֖חַת זְרֹעֹ֣ת עוֹלָ֑ם וַיְגָ֧רֶשׁ מִפָּנֶ֛יךָ אוֹיֵ֖ב וַיֹּ֥אמֶר הַשְׁמֵֽד׃וַיִּשְׁכֹּן֩ יִשְׂרָאֵ֨ל בֶּ֤טַח בָּדָד֙ עֵ֣ין יַעֲקֹ֔ב אֶל־אֶ֖רֶץ דָּגָ֣ן וְתִיר֑וֹשׁ אַף־שָׁמָ֖יו יַֽעַרְפוּ טָֽל׃אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בַּֽיהוָ֔ה מָגֵ֣ן עֶזְרֶ֔ךָ וַאֲשֶׁר־חֶ֖רֶב גַּאֲוָתֶ֑ךָ וְיִכָּֽחֲשׁ֤וּ אֹיְבֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ וְאַתָּ֖ה עַל־בָּמוֹתֵ֥ימוֹ תִדְרֹֽךְ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
וזאת הברכה אשר ברך משה וכו'. אפשר לרמוז דהאבות חיו בעה"ז תק"ב שנה וכל ימיהם עבדו את ה' בדבקות גמור מאד מאד. ואפשר דמשה רבינו ע"ה רמז חיי האבות שחיו תק"ב שנה כמספר אש"ר עם הכולל והפליאו בעבודת ה' וזה רמז אשר שהם חיי האבות מכח זה ברך משה להניח ברכה לישראל בזכות אבות. א"נ כמ"ש רבינו אפרים ז"ל פרשת חקת דמספר כ"ב אותיות התורה הוה גימטריא אל"ף ת"ק כמ"ש אני עני בפני דוד שם ויש רמז וזאת הברכה אשר גימטריא אלף ת"ק כי א' רומז אלף ש"ר גימטריא ת"ק ר"ל בזכות התורה שקבלו כמו שרמז אח"כ. א"נ עד"ז כמ"ש כי ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה וששים רבוא ישראל כלם אחוזים באותיות התורה וזכות זה רמז כי ראוים הם לברכה: ויהי בישורון מלך. שהקב"ה היה מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל שאמר להם אביהם האספו ואגידה לכם יחד שבטי ישראל ולא כאברהם ויצחק שלא הושוו בניהם לעבוד ה' אבל הם קבלו עול מלכות שמים עליהם לזה יחי ראובן. והראיה שהיו אנשיו מספר על הר עיבל אלה יעמדו על הקללה ראובן גד ואשר ענה ואמר ארור שוכב עם אשת אביו ואם היה בידו שמץ דבר לא היה אומר כך אלא בלי ספק מוצל הוא מאותו עון. או ויהי מתיו לעתיד כמספר השבטים ונשא אהרן את משפט האורים וכו' ואז"ל שקודם היתה אבנו כהה ומעתה שהתפלל עליו היתה אבנו מבהקת אולי מספר מספיריות. תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ויהי בישורון מלך וכו' יחי ראובן וכו' פירש הרב הגדול מהו' יעקב חאגיז ז"ל בשו"ת הלכות קטנות ח"א סימן רל"ט ובספר קרבן מנחה סימן קט"ו דתורה נתנה ליעקב כמשרז"ל ולא נתנה בפרסום שצריך חופה ויהי בישורון מלך משה רבינו ע"ה בהתאסף ראשי עם ברוב עם הדרת מלך ולזה יחי ראובן שהיה לו דין ישראל ולא חטא בבלהה. זהו תורף דבריו ז"ל בקצור ע"ש באורך. ואפשר במה שכתב בספר ילקוט דוד שהוצרך גלות מצרים להתיש החומר כדי שיוכלו לקבל התורה שהיא רוחנית. ועוד כתבו המפרשים דמשה רבינו ע"ה היה שליח לקדושין משום דכלול מכל נשמות ישראל דאי לא"ה היה דומה לאומר לאשה התקדשי לחציי כמו שכתבנו בעניותנו באורך במקום אחר בס"ד והרי שני טעמים למה שלא נתנה התורה בפרסום. וז"ש כל קדושיו בידך שכבר היה להם דין ישראל. וכי תימא אמאי לא נתנה התורה בפרסום בו בפרק ואשתהויי אשתהי כל כך זמן. לזה אמר והם תוכו לרגליך והיו בגלות כדי להתיש החומר ויהיה נכון ישא מדברותיך שהתורה רוחנית ועוד תורה צוה לנו משה שהיה כלול מכל ישראל. ויהי בישורון מלך משה רבינו ע"ה בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל שהיה כלול מכלם. אמנם היא מורשה קהלת יעקב דליעקב נתנה תורה. ובזה תבין יחד שבטי ישראל על דרך ויהיו בני יעקב שנים עשר שהיה להם דין ישראל ולא חטא ראובן וז"ש יחי ראובן וכו' כמו שאמר הרב הנזכר ז"ל: משפטיך ליעקב ותורתך. ר"ת מלו רמז שמלו בניהם במצרים ובמדבר כמו שאמרו רז"ל וכדכתיב ובריתך ינצורו. ובפסוק ישימו קטורה יש ט"ס כמ"ש בנחל קדומים ולכן אכתוב פה הלשון כתקנו ס"ת ישימו קטורה באפך היא כ"ו ה' רמז בו שם הוי"ה וימתקו דיני המ' הרומזת לה' תתאה והיא באמצע שם הוי"ה כצ"ל: ברך ה' חילו. פירוש חיל המלאכים שנעשו מהמצות שקיימו שלא יכבס הסט"א ופועל ידיו תרצה אפילו שלא כיונו כראוי אלהים יראה לו פועל ידיו שמעשה המצוה כתקנה. מחץ מתנים קמיו המקטרגים סט"א למעלה ובזה משנאיו למטה לא יקומון (מן בלשון יון האמיתי פירוש לא כן שמעתי): ורצון שוכני סנה. פירש"י רצונו של הקב"ה הנגלה עלי בסנה. אני בעניי כבר בראש דוד כתבתי בזה בס"ד. ואפשר לומר בסגנון אחר במשז"ל דבמה שנמכר יוסף לעבד כיפר העבדות מגזרת ועבדום וענו אותם ולא נשאר אלא העינוי. וא"כ אלמלא יוסף היה מתקיים גם גזרת ועבדום בישראל והיתה יותר השכינה בגלות ח"ו. ועתה יוסף כפר העבדות וכל השעבוד היו קי"ו שנים כמ"ש בסדר עולם. וכל זה גרם יוסף שלא היה גלות לשכינה כי אם קי"ו שנים כמנין סנ"ה עם הכולל. וזהו זכות ליוסף ובזה יכלו לצאת שאם לאו היו נטמעים ועי"ז זכו לארץ ישראל וא"כ דין הוא שתהיה מבורכת ה' ארצו ודוק כי קצרתי: שמח זבולון בצאתך. למלחמה כמו שתרגם אנקלוס שמח שאתה נוצח שהרי יששכר באהלך עוסק בתורה וכמ"ש פ"ק דמכות עומדות היו רגלינו במלחמה בשערים המצויינים בהלכה וכו'. א"נ נקרא זבולון רמז שעתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות כמשז"ל. ויששכר נקרא דלא יסבור דהחצי שלוקח זבולון הן נגרע מחלקו אלא הקב"ה נותן לו מתנה וגם לנשי יששכר דפלגן בהדייהו בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר כמ"ש הקדמות אלו בדרושים. וזה רמז שמח זבולון וכו' ויששכר ישמח גם כן וגם באהלך זו אשתו כי הכל נשבעי"ן ונוטלין. ושמותם הקדושים מורים על מעלתם ושכרם כי ה' שם שמות לכל אחד כראוי לו ורמוז בהם כל עניני נפשם וגופם כידוע ודוק: נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'. אמרו בפסיקתא שיהיו קוראים לפני הקב"ה ונשמעים כענין שנאמר רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. ואני בעניי בראש דוד פירשתי במ"ש שבחא דצבורא היכי הוי אמר משיב הרוח וכו' והקשה הרב דת ודין ממ"ש זכה תאות לבו נתת לו. ותירץ הרב מהר"ם בן גאמיל ז"ל דהכא נמי טרם השאלה אמר משיב הרוח שהוא מזכיר שבחיו יתברך. וע"פ זה פירשתי מאמר פסיקתא הנזכר ע"ש. ועפ"ז יובן והיה טרם יקראו כי עד שלא שאלו הגשמים אני אענה והיינו עוד הם מדברים משיב הרוח דאינו שאלה. ואני אשמע אך יש להעיר על מהר"ם הנזכר דעדיין יקשה דשם כתב תאות לבו נתת לו תאוה לבד בלי שום דבור. והכא צריך שיאמר משיב הרוח. ולקבל תענית הוא וכל הקהל והתחילו להתענות. ולכן נראה לתרץ הקושיא מעיקרא דתאות לבו מיירי בצדיק יחידי. אך אם ח"ו נגזרה גזרה צריך לקבל תענית ולומר משיב הרוח וז"ש רצון יראיו כל אחד יעשה רצון דייקא תאות לבו. אך כשיש גזרה ח"ו ואת שועתם ישמע וז"ש הפסיקתא שבע רצון ביחיד תאות לבו. ומלא ברכת ה' שיהיו קוראין כשיש גזרה ח"ו ונשמעים שנאמר רצון יראיו וכו' כדפירשנו ובזה אפשר עיני ה' אל צדיקים לתת תאותם ואת שועתם ישמע כשמתפללים על הצבור כי לא כלו רחמיו מלך חפץ חיים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך